בשיעורו עוסק הרב יואל בן נון בקשר בין נבואת זכריה לבין חנוכה. חגי וזכריה ספרים צמודים והתאריכים שבו מפנים אותנו ליום יסוד היכל ה' בכ"ד בכסלו. דרך דברי היעב"ץ בתשובה על קושיית הבית יוסף מפנה אותנו האחרון לסיבת שמונה ימי חנוכה. בהמשך עובר הרב יואל לדון בעיתויי של הבאת ביכורים עד ימי חנוכה. בהמשך כיד ה' הרחבה ממשיך הרב יואל לדון בנבואת זכריה.
 

שיעור זה נחלק לשני נושאים: בחלק הראשון של השיעור נעסוק בראשיתה של פרשת מקץ, ובעיקר בשאלה מדוע לא קיבל פרעה את פתרון החלומות שהוצע לו על ידי יועציו, ומהו החידוש היסודי בפתרונו של יוסף. בחלק השני של השיעור נעסוק בענייני חנוכה, במחלוקתם של בית שמאי ובית הלל האם ההדלקה היא מוסיף והולך או פוחת והולך, וכן בשאלה האם ניתן להדליק נר חנוכה בנר שעווה.
 

בגמרא נאמר כי הרואה נר חנוכה צריך לברך ברכת שעשה ניסים. מהו אופיה של ברכה זו: האם מדובר בברכת המצוות או שמא זו ברכה מיוחדת שנתקנה לראיית נר חנוכה, או אולי מדובר בברכה על עיצומו של יום? שאלות אלו עומדות ביסוד כמה מחלוקות בראשונים באשר לשאלה מיהו המברך את ברכת הרואה, ומהו סדר ברכות נר חנוכה.

בשיעורו מעלה הרב מספר שאלות. ראשית, מה פירוש המילים "מאי חנוכה?" וכי לא שמע המקשן על חג זה? בנוסף, מדוע לא נזכר נס פך השמן במקורות קדומים לגמרא בשבת? הרב מעלה 3 זוויות אפשריות להתבוננות בסיפור ומציג דרכן רמזים קדומים לנס פך השמן.

הגמרא במסכת שבת (כא ע"ב) מתארת את החיוב הבסיסי של נר חנוכה במילים "מצות חנוכה - נר איש וביתו". הרב בוחן את מצוות הדלקת נר חנוכה אל מול מצוות אחרות, תוך עמידה אל מספר דינים הקשורים להדלקה.

 

קיימים שני גורמים לפנייה לעבודה זרה - חיפוש רוחני ושקיעה בתענוגות. עמוס מוכיח את ישראל על ההדוניזם, ומבין כי פגם ביחסים שבין האדם לחברו הוא בעצם פגם ביחסים שבין האדם למקום.